תנאי סף מנהליים בביזור סמכויות לרשויות המקומיות

בשנת 2021 התקבלה החלטת ממשלה מס' 675. החלטה זו הטילה על ועדה בין - משרדית בהובלת משרד ראש הממשלה ומשרד הפנים, לגבש המלצות לביזור סמכויות מן השלטון המרכזי אל השלטון המקומי. תוצריה הראשונים של וועדה זו הוגשו בחודש אפריל 2022, ובמקביל הוקם במשרד הפנים צוות פנים - משרדי שעוסק בבניית מדרג ביזור דיפרנציאלי. בחודש ספטמבר 2022 החלטנו בתנועה ישראלית לחבור לשורה של חוקרי שלטון מקומי מובילים ומגוונים, ולהוביל קואליציית מומחים בנושא דמוקרטיה מקומית.

במסמך זה תוכלו לקרוא ולהבין מה הם תנאי הסף הנדרשים להליך ביזור סמכויות לרשויות המקומיות, אילו פעולות יש לבצע ואילו חסמים יש להסיר. המסמך חובר על ידי עו"ד מלי טופצ'יאשווילי, ראש מחלקת מדיניות וקשרי ממשל בתנועה ישראלית, ועל ידי הילה מרים ירושלמי וטל סער, חוקרים לתחום המדיניות וקשר ממשל בתנועה ישראלית.

במאמר שבעמוד זה תמצאו את עיקרי הדברים, אך בסוף העמוד תוכלו למצוא את המסמך המלא להורדה.

מבוא לנייר המדיניות בנושא תנאי הסף בביזור סמכויות לרשויות המקומיות

מדינת ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר בעולם המערבי. משרדי הממשלה מחזיקים בסמכויות רבות ומותירים לשלטון המקומי אוטונומיה מצומצמת ביותר, באופן שפוגם במעמד השלטון המקומי והדמוקרטיה המקומית.

לפי מדד ה-GCI של הבנק העולמי, שמודד את מידת ביזור הסמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי במגוון פרמטרים נרחב (היקף הרגולציה על הרשויות, יכולתן של הרשויות המקומיות לקבל באופן עצמאי החלטות הנוגעות לניהול ההון האנושי, גביית מיסים, ועוד), ישראל מדורגת במקום ה-94 מבין 182 מדינות שנמדדו, ובמקום ה-98 לפי מידת חשיבותו של השלטון המקומי במדינה. בהשוואה למדינות ה-OECD, מדורגת ישראל במקום הנמוך ביותר במדד, כלומר כמדינה הריכוזית ביותר מתוך מדינות OECD.

ריכוזיות השלטון בישראל נובעת, בין היתר, מהתנאים המבניים בשיטת המשטר שלה; בישראל יש שתי רמות שלטוניות – הארצית והמוניציפלית — ללא רמה אזורית. לעומת זאת, מתוך 26 המדינות האוניטריות (לא־פדרליות) החברות ב־OECD, רק ב־7 מדינות יש שני רבדים שלטוניים; ב־16 מדינות יש שלושה רבדים שלטוניים; וב-3 מדינות יש ארבעה רבדים שלטוניים. גם במדדים פיסקליים המשמשים אינדיקציה למידת האוטונומיה של השלטון המקומי, מדינת ישראל מציגה ריכוזיות יתר. שיעור ההוצאה של השלטון המקומי בישראל מתוך התמ"ג עומד על 5.5% מהתוצר - מחצית מהממוצע במדינות OECD האוניטריות. גם ביחס לסך התקציב הממשלתי בישראל, שיעור ההוצאה של השלטון המקומי נמוך, ועומד על 14% מהתקציב בשנת 2018, לעומת ממוצע של 24.4% במדינות ה-OECD. במדד הביזור הפיננסי של ה-OECD, שבוחן את שיעור המיסים המקומיים הנתונים להחלטת הרשויות המקומיות, נמצאה ישראל כמדינה הריכוזיות ביותר ב-OECD, כאשר 95.1% מהמיסוי נקבע על ידי המדינה, פער ניכר מן הממוצע במדינות ה- OECD העומד על 7.8%. מלבד אוסטריה, אין מדינה שבה שיעור המיסוי המקומי הנקבע על ידי השלטון המרכזי עולה על 20%.

חיזוק מעמד חברי המועצה ויו"ר האופוזיציה ברשויות המקומיות

יש לזכור כי ברשויות המקומיות בישראל מתקיים מודל "ראש העיר החזק", ובשל כך לא מתקיימים כמעט איזונים ובלמים משמעותיים בין ראש הרשות לחברי המועצה. סמכויות ראש הרשות הן כמעט אבסולוטיות ולחברי המועצה אין כמעט השפעה על קבלת ההחלטות ברשות.

מתן גמול וסמכויות לחברי המועצה

אופוזיציה לא אפקטיבית בשלטון המקומי - כיום לא מתקיימת דמוקרטיה אפקטיבית בשלטון המקומי, בשונה מהשלטון המרכזי, מכיוון שלאופוזיציה ברשויות המקומית, שמורכבת מחברי מועצה, אין כלים וסמכויות אפקטיביים לפקח על ראש הרשות והקואליציה שלו. יש לזכור שמבנה הרשות בנוי כך שראש הרשות המקומית ממנה את סגניו, מבין חברי המועצה רק ראש הרשות והסגנים מקבלים שכר ותקנים לתפקידי סיוע. שומרי הסף גם הם מינויים התלויים בתמיכת הרוב שמובל על ידי ראש הרשות המקומית, בשל המחסור באופוזיציה ברשויות המקומיות. משכך, לא מתקיימים איזונים ובלמים משמעותיים בין ראש הרשות לנבחרי הציבור במועצה. סמכויותיו של ראש הרשות נרחבות מאוד, ולחברי המועצה יש השפעה מועטה עד לא קיימת על קבלת ההחלטות של ראש הרשות.

משכך, תנועה ישראלית ממליצה כי יעוגנו ההצעות להלן:

1. סמכויות ותפקידים: יש לעגן בחוק את הסמכויות והתפקידים של חברי המועצה, מעבר לסמכויות הביקורת המצומצמות שקיימות כיום בפקודת העיריות. במסגרת סעיף 26 לפקודת העיריות, יש לקבוע הגדרת אחריות מלאה לחברי המועצה על תיקים שעליהם מונו, לרבות מינוי עובדים, אישור תקציבים והתקשרות עם גורמים ממשלתיים.
   

2. תגמולים והחזר הוצאות: יש לקיים מנגנוני תגמול ותשלום הוצאות כדי לאפשר לחברי המועצה לשאת באחריות ולמלא את תפקידם נאמנה, ולא על חשבונם האישי. * לגבש ‏ולאמץ ‏מוד‏ל תגמול‏ לחברי‏ מועצות ‏ברשויות ‏המקומיות‏ בישראל.‏ התגמול ‏הכספי‏ יתבסס ‏על ‏תשלום ‏גלובלי, ‏וישולם בגין ‏נוכחות ‏בישיבות ‏מועצת ‏הרשות. *גובה‏ התגמול ‏ישתנה ‏בין ‏רשויות ‏שונות, ‏וייגזר ‏ממספר ‏חברי ‏המועצה ‏לתושב. *בשנים ‏הראשונות, ‏משרד ‏הפנים ‏הוא ‏שיתקצב ‏את ‏התגמול; ‏אולם, ‏תיקבע ‏בחוק‏ תוכנית להרחבה ‏הדרגתית ‏של ‏השתתפות ‏הרשויות ‏עצמן ‏במימון‏ (למעט ‏במקרים‏ חריגים).
   

3. ‏דיווח ושקיפות: יש להגביר את שקיפות ראשי הרשות כלפי חברי המועצה והציבור הרחב כדי לחזק את תפקידם כמפקחים ומבקרים. לשם כך על ישיבות המועצה והוועדות העירוניות להיות מתועדות ופתוחות לציבור הרחב. כמו כן, יש לחזק את נגישותם של חברי המועצה והציבור למסמכי עבודה, תקציבים והחלטות.
   

4. מחויבות ואחריות: לצד מתן זכויות וסמכויות יש לעגן בחוק גם את המחויבויות של חברי המועצה כלפי הציבור, כגון שעות עבודה סדירות, שעות קבלת קהל, דרכי יצירת קשר ומנגנוני דיווח ישירים על עבודתם השוטפת. *אימוץ מנגנוני תגמול כספי והחזרי הוצאות לחברי מועצה. *הרחבת זכות העיון והנגישות של חברי המועצה למסמכים שונים של הרשות, ובהם תוכניות עבודה, תקציבים והחלטות. *הוספת סמכויות וכלים שיסייעו לחברי המועצה למלא את תפקידם, למשל חיזוק ועדת הביקורת של המועצה. *חיזוק הקשר בין חברי המועצה לציבור, בין היתר באמצעות הגברת השקיפות של המועצה וועדותיה וקביעת "סל מינימום" של שירותי משרד שמוקצה לחברי המועצה.
   

5. ייעוץ משפטי: בהיעדר מנגנוני בקרה יעילים מצד משרד הפנים, חברי מועצה נאלצים לעתים קרובות להגיש עתירות מנהליות נגד הרשות המקומית או ראש הרשות. עבודה זו מתבצעת על חשבונם, ולעתים ללא תמורה כספית (פרו-בונו). הצעתנו היא לקדם הסדרה של הייעוץ המשפטי על בסיס המשאבים הקיימים, ופטור מאגרה לחברי מועצה שמגישים עתירות מנהליות הקשורות עם פעילות הרשות המקומית, בהיעדר מענה מצד הממונה על המחוז במשרד הפנים.
   

6. חופש המידע: יש להרחיב את הזכות למידע של חברי מועצה באופן שיכלול כל מסמך הנוגע לפעילות המועצה ואיננו בעל אופי אישי, לדוגמה חוות דעת של היועץ המשפטי, החלטות הדרגים המקצועיים, מסמכי החברה הכלכלית (לדוגמה בפקודת העיריות סעיף 140א). כמו כן, יש לפטור חברי מועצה מאגרות חופש מידע. *סעיף 140 א1 לפקודת העיריות (ובהתאמה סעיף המקביל בפקודת המועצות המקומיות לעניין נגישות למידע) יתוקן באופן כזה שלצד הממונה, גם ראש היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים יהיה זמין לבקשות חברי המועצה ליישום חובת העיון במסמכים, וכן תוקנה לראש היחידה הסמכות להטיל קנס על גורם המסרב או משתהה במסירת המידע.

הגדרת תקן יושב ראש האופוזיציה

האופוזיציות בשלטון המקומי בישראל הן קטנות ביותר, זאת בשל היעדר תמריצים לחברי מועצה להשתייך או לפעול מהאופוזיציה, הן מבחינת התגמול והן מבחינת המשאבים. לאופוזיציה במועצת הרשות תפקיד מרכזי בפיקוח על ראש הרשות ובשמירה על אופייה הדמוקרטי של הרשות, ולפיכך יש לחזק את מעמדה. אחת הדרכים היא יציקת תוכן לתפקיד "ראש האופוזיציה" במועצת הרשות — בדומה לראש האופוזיציה בכנסת. ליצירת מעמד ראש האופוזיציה צפויה להיות השפעה ניכרת על חיזוק האופוזיציה ויכולת הפיקוח שלה. בין השאר, מעמד זה יאפשר לראש האופוזיציה, לכל הפחות, להקדיש זמן ומשאבים לפיקוח משמעותי על ראש הרשות, ובאופן כללי להציב אלטרנטיבה ברורה לראש הרשות המכהן.

משכך, תנועה ישראלית ממליצה כי יעוגנו ההצעות להלן:

1. מוצע להגדיר בחקיקה את תפקידו של "ראש האופוזיציה", שיהיה נציג הסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה, אלא אם כן למעלה מ-50% מחברי האופוזיציה בחרו ראש אופוזיציה אחר.
   

2. מוצע להגדיר את סמכויותיו של ראש האופוזיציה, ובהן זכות דיבור קבועה בסדר הדיון של ישיבות המועצה, פגישת עדכון שבועית עם ראש הרשות ופגישות עדכון תקופתיות עם הדרג המקצועי הבכיר.
   

3. מוצע להשוות את תנאי ההעסקה של ראש האופוזיציה עם אלו של סגני ראש עיר מבחינת שכרם. בשלב הראשון אפשר להציע, כדי להפחית את העלויות, שעלות שכרו של ראש האופוזיציה תילקח מסך כל עלויות השכר של הסגנים בשכר ברשות (ניתן אף לשקול ביטול תקן אחד של סגן רשות בשכר לשם כך).
   

4. מוצע להגדיר כי יו"ר האופוזיציה יכהן כראש ועדת הביקורת שמטרתה להשפיע על פעילות מבקר הרשות.
   

5. מוצע להבטיח ייצוג יחסי לאופוזיציה בוועדות סטטוטוריות ובחברות כלכליות עירוניות.

ג. ייצוג הולם לנשים בשלטון המקומי

לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נכון לשנת 2018, השיעור הממוצע של נשים בקרב כלל חברי המועצות ברשויות המקומיות היה כ-16.2%. שיעור זה נמוך משמעותית משיעורן של הנשים באוכלוסייה ואף נמוך בהשוואה לייצוג הנשים בשלטון המרכזי. שיעורן של נשים בקרב ראשי הרשויות עמד על כ-6% בלבד. יתר על כן, תת-ייצוג בולט במיוחד קיים ברשויות החרדיות, בהן לא נבחרה אף אישה כחברת מועצה; וברשויות הערביות בהן רק 2% מחברי המועצות הן נשים.

משכך, תנועה ישראלית ממליצה כי יעוגנו ההצעות להלן:

1. מוצע למשרד הפנים ולרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי - לבחון את יישומן של הצעות קיימות לקידום מעמד האישה בשלטון המקומי, כגון אלו המופיעות בהמלצות המחקר על אודות מעמד האישה ברשויות המקומיות שבוצע עבור המינהל לשלטון מקומי במשרד הפנים בשנת 2014.
   

2. מוצע לבחון את התיקון סעיף 7 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), תשנ"ג-1993. על פי המוצע בהצעות חקיקה קודמות, בהתמודדות לראשות רשות מקומית, אם המועמדת היא אישה, היא תזכה להחזר מימון אם זכתה ב-15% מהקולות הכשרים לפחות, ואם היא מתמודדת לראשות מועצה אזורית – אם זכתה בלפחות 10% מהקולות הכשרים.
   

3. מוצע לקבוע מכסות ייצוג בחוק, שיגדירו את מספר הנשים שיש לכלול ברשימת המועמדים (ומיקומן ברשימה) או מספר המושבים שיש לשריין עבורן.
   

4. מוצע להגדיל את תקרת הגבלת ההוצאות על מימון הבחירות לסיעה אשר בכל שני מקומות עוקבים בה מוצבת אישה (שיטה המוכרת כשיטת הריצ'רץ') ולסיעה שבראשה עומדת אישה.
   

5. מוצע ליתן תוספת מימון ציבורי בשיעור של 25% לסיעות שבראשן עומדת אישה (נוסף על תוספת המימון הניתנת לסיעות שלפחות שליש מחבריהן נשים).
   

6. מוצע לעודד הגברת השקיפות והנגשת מידע ונתונים על ייצוג נשים ברשויות המקומיות, ובתוך כך לפרסם תמונת מצב שנתית בנוגע לחברות מועצה המכהנות ברשויות המקומיות לפי פילוחים שונים של רשויות על חברות מועצה המכהנות בוועדות החובה ברשות.

מעמד היועץ המשפטי ברשות המקומית

בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), מועצות מקומיות ומועצות אזוריות אינן מחויבות למנות יועץ משפטי פנימי, והן רשאיות לשכור את שירותיו של יועץ משפטי חיצוני - בשונה מעיריות, שחייבות במינוי פנימי. למרות ההבחנה שהחוק עושה כיום בין הרשויות המקומיות השונות, נוהל משרד הפנים למינוי יועץ משפטי חיצוני קבוע מדגיש כי "אף שהחוק לא הטיל על חלק מהרשויות המקומיות חובה למנות יועץ משפטי שהוא עובד הרשות, מהות תפקידו של יועץ משפטי, הצורך בהשתלבותו בעבודתה השוטפת של הרשות והחובות המוטלות עליו כשומר סף מצדיקות, ככלל, שגם רשות מקומית כזו תבחן בכובד ראש מינוי של יועץ משפטי שהוא עובד הרשות. "גם מבקר המדינה ממליץ כי "על המועצות המקומיות והאזוריות המבקשות להעסיק יועץ משפטי חיצוני להקפיד לבדוק אפשרות להעסיק יועץ משפטי פנימי קבוע בהתאם לנוהל משרד הפנים", ואף מציין כי "בהיותו של היועץ המשפטי שותף מלא לקבלת החלטות, נובעת חשיבות ההעסקה של יועץ משפטי פנימי, עובד הרשות, המחויב לה על בסיס מקצועי איתן ורציף".

דוח הצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק (ועדת זילבר), ממליץ כי בכל הרשויות המקומיות ימונה יועץ משפטי שהוא עובד הרשות המקומית, תוך כדי שימוש בסמכותו של שר הפנים (בחוק הייעוץ המשפטי) להחיל חובת העסקת יועץ משפטי עובד הרשות גם על המועצות המקומיות והאזוריות.

באופן דומה, דוח מבקר המדינה בנושא ייעוץ והספקת שירותים משפטיים בשלטון המקומי. קורא למשרד הפנים לחזק את מנגנון הייעוץ המשפטי ברשויות המקומיות ולשקול קביעת חובה למנות יועץ משפטי פנימי גם במועצות מקומיות ואזוריות. משרד הפנים טען בתגובה כי הוא מאמץ את המלצות הצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק, ואף פיתח תוכנית ותקציב לסיוע לרשויות שונות במינוי יועצים פנימיים, אך התוכנית הוקפאה בשל התנגדות מרכז השלטון המקומי.

יתר על כן, בשנת 2016 מצא מבקר המדינה ליקויים מהותיים, חלקם אף חמורים, בתחום הייעוץ המשפטי והספקת שירותיהם של יועצים משפטיים חיצוניים בשלטון המקומי. בהתקשרויות של מודיעין, נהריה ומועצה אזורית תמר עם עורכי דין חיצוניים נפלו פגמים בתחומים כגון הליכי ההתקשרות, ניגוד עניינים, תחומי הטיפול המועברים ליועצים המשפטיים החיצוניים, משך זמן העסקתם והעלויות הגבוהות של ההתקשרויות עמם. למרבה האירוניה, ונגד ממצאים אלו, רשויות רבות משתמשות בטיעון הכדאיות הכלכלית בבחירתן להעסיק יועצים חיצוניים.

משכך, תנועה ישראלית ממליצה כי יעוגנו ההצעות להלן:

1. מוצע כי משרד הפנים יעמוד בהצהרתו, יאמץ את המלצות הצוות לבחינת הדרכים לחיזוק שלטון החוק ומבקר המדינה, ויחייב את כלל הרשויות במינוי יועץ משפטי פנימי.
   

2. כדי לאפשר לרשויות להיערך לשינוי, ניתן לעבור למודל ההעסקה הפנימי באופן הדרגתי לאורך זמן מוגדר, וכך בכל פעימה יתקנו כמה רשויות את מודל ההעסקה שלהן.
   

3. כדי להבטיח כי הטיעון הכלכלי לא ישמש "תירוץ" לפגיעה מהותית בתפקודו של היועץ, אנו מציעים למשרד הפנים להקצות תקציב סיוע עבור מקרי קצה של רשויות שאין ביכולתן לעמוד בהוצאות הכרוכות בהעסקת יועץ פנימי.
   

4. עד שההמלצות יוטמעו, ראוי כי משרד הפנים יאכוף את הדרישה מהרשויות להעסיק יועצים חיצוניים במכרז תקין, ולהוכיח כדאיות כלכלית של יועץ חיצוני על פני פנימי, אם הרשויות מעוניינות לבחור באפשרות זו.

שקיפות ברשויות המקומיות

• חובת פרסום דיגיטלי של דוחות ביקורת על אודות הרשות המקומית

בעוד שחוק יסוד מבקר המדינה קובע חובה חוקית לפרסום ברבים של דוחות מבקר המדינה המוגשים לכנסת, לא נקבעה חובה חוקית דומה בנוגע לדוחות הביקורת של הרשויות המקומיות. עם זאת, בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון בנוגע לפרסום דוח ביקורת של משרד התחבורה, הרי שעל דוחות הביקורת חלים כללי חוק חופש המידע, ולפיכך על הרשות המקומית להעביר את הדוחות לאי מי שמבקשם, אך יש לה סמכות לסרב ככל שתהא סבורה שעל הדוח חלים החריגים המפורטים בחוק חופש המידע. בדוח מבקר המדינה משנת 2009 הוקדש פרק לסוגיית "העמדת מידע לרשות הציבור בידי גופי השלטון המקומי", ובמסגרתו נבחנה גם העמדת דוח מבקר הרשות לעיון הציבור על בסיס שאלון שנשלח לרשויות המקומיות.

בבדיקה שערך פינקלשטיין, "נמצא כי רק 67 רשויות (26%) פרסמו עד למרץ 2022 את דוח המבקר לשנת 2020. ישנם פערים גדולים בעניין זה בין רשויות יהודיות ש-36% מהן פרסמו את דוח המבקר לשנת 2020 לעומת 6% בלבד בקרב הרשויות הערביות".

לדברי מבקר המדינה, ראוי כי דוחות מבקרי הרשויות המקומיות יועמדו לעיון הציבור גם באתר האינטרנט של הרשות, דבר שיתרום לאפקטיביות של הביקורת ולתיקון הליקויים שהועלו בה ויביא לידי שקיפות מלאה בכל הנוגע לפעולות הרשות.

משכך, תנועה ישראלית ממליצה כי יעוגנו ההצעות להלן:

• מוצע כי משרד הפנים יקבע חובת פרסום כל דוח או מסמך מסכם שהם פרי ביקורת מחזורית או חד-פעמית שעורכים מוסדות השלטון המרכזי ברשות המקומית, או שהרשות המקומית עורכת עבור מוסדות השלטון המרכזי. יש להחיל חובה זו גם על תאגידים בשליטת הרשות המקומית.
  

• בין הדוחות והמסמכים שיש לפרסמם: דוחות מבוקרים (חשבונאיים), דוח ביקורת מפורט (רו"ח), דוח מבקר הפנים, דוח מבקר המדינה (דוחות על הביקורת בשלטון המקומי ועוד), דוחות האגף לביקורת במשרד הפנים, דוח נציב תלונות הציבור, דוח אודות יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות, דוחות כספיים של תאגידים עירוניים וכדומה.

• מוצע כי החובה והאחריות לפרסום המסמכים תוטל על הרשות המקומית ותיאכף על ידי משרד הפנים ו/או משרד המשפטים.

1. מוצע כי הרשות המקומית תפרסם את המסמכים באופן דיגיטלי ונגיש באתר האינטרנט שלה. עריכת פרוטוקול של ועדות החובה במועצה ופרסום החלטותיהן כיום אין חובה לערוך או לפרסם פרוטוקולים והחלטות של ועדות במועצה. עם זאת, כבר נקבע בפסיקה כי סדרי מינהל תקין מחייבים את הוועדה לרשום פרוטוקול שישקף את עיקרי המידע שהובא לפניה ואת ההחלטות שקיבלה. לפי המלצות ועדת זילבר, מן הראוי שוועדות תערוכנה פרוטוקול גם כשאין כוונה לפרסמו לציבור. מוצע לפרסם באופן נגיש את המלצות ומסקנות הוועדות, לרבות הנימוקים שביסודן, באתר האינטרנט של הרשות המקומית. |
   

2. חובת פרסום דוח שנתי של היועצת לקידום מעמד האישה ברשות המקומית, ודוח שנתי של הרשות לקידום מעמד האישה מוצע לתקן את חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האישה), תש"ס-2000 וכן את חוק הרשות לקידום מעמד האישה, התשנ"ח-1998, באופן שאלו יכללו חובה לפרסם לציבור הרחב את הדוחות השנתיים המפרטים את פעילותם של הגופים.
   

3. סטנדרטיזציה של ספר תקציב הרשות המקומית המפורסם לציבור כפי שמציינים חוקרי עמותת 'עורכי דין לקידום מינהל תקין', "התקציב של הרשות הוא אחד המרכיבים המרכזיים בקידום ערך השקיפות וביצירת אמון בין הרשות לציבור שאותו היא משרתת. במהותו, התקציב הוא המסמך העיקרי המפרט את האופן שבו עתידה הרשות לחלק את המשאבים הציבוריים, לרבות הניצול המתוכנן של כספי משלם המיסים. עיון בתקציב הרשות מלמד על השקעותיה הצפויות, ומכאן, על סדרי עדיפויותיה. התקציב אף מאפשר לציבור להתרשם ולהסיק מסקנות באשר לקיום הבטחותיו של ראש הרשות בקידום סדר העדיפויות שעליו הצהיר." כיום, תקנות חופש המידע, תשנ"ט-1999 קובעות כי על רשות ציבורית לפרסם את תקציבה, אך לא מפרטות מה אמור לכלול פרסום זה. היעדר פירוט זה יוצר מצב שבו רשויות מסתפקות בפרסום עמוד בודד שבו מופיע בעיקר גובה התקציב המאושר ללא פירוט של סעיפי התקציב. מוצע כי משרד הפנים ו/או משרד המשפטים יתקנו את תקנות חופש המידע ויכללו בחוק דרישה לפרסום מפורט של תקציב הרשות המקומית לשנה הנוכחית, באופן דיגיטלי ונגיש באתר הרשות, ולפי נושאי ליבה שיוגדרו.
   

4. הנגשת ושידור ישיבות מליאת המועצה ישנן רשויות מקומיות שמשדרות בשידור חי בפייסבוק את מליאות המועצה באופן וולונטרי, דבר שתורם באופן משמעותי לשקיפות ולנגישות של הליך קבלת ההחלטות. מוצע כי משרד הפנים יאמץ נוהג זה באופן מחייב, ויחייב את כלל הרשויות המקומיות בשידור חי דיגיטלי (Live Streaming) של כלל ישיבות מליאת המועצה המתקיימות בדלתיים פתוחות מוצע כי משרד הפנים יאמץ את המלצת ועדת זילבר ויחייב את הרשויות המקומיות לפרסם באתר האינטרנט שלהן את סדר היום לישיבות המועצה.
   

5. פרסום רשימת חברי המועצה ופרטי התקשרות עימם מוצע כי משרד הפנים יורה לרשויות המקומיות לפרסם באתר הרשות, באופן נגיש ומפורט, רשימה עדכנית של חברי המועצה, הרשימות שאליהן הם משתייכים, תפקידים נוספים ופרטי התקשרות עימם.
   

6. פרסום יומנים של ראש הרשות, סגניו והדרג הבכיר ברשות המקומית מוצע כי משרד הפנים ומשרד המשפטים יתקנו ויחילו את נוהל המענה לבקשה למסירת יומן (נוהל מס' 13, נהלי חופש המידע, משרד המשפטים) על ראש הרשות, סגניו והדרג הבכיר ברשות המקומית (מנכ"ל, סמנכ"ל ומהנדס).
   

7. פרסום שאילתות של חברי מועצה והמענה שניתן עליהן אנו ממליצים למשרד הפנים להנחות בחקיקה ראשית או משנית את הרשויות המקומיות לפרסם שאילתות שמועלות על ידי חברי מועצה והמענה שניתן עליהן באופן דיגיטלי ונגיש לעיון הציבור.

מעוניינים לקרוא את המסמך המלא? הורידו אותו וקראו בזמנכם החופשי

תנאי סף מנהליים בביזור סמכויות לרשויות המקומיות - יישום והמלצות

.

הורידו את • 3.21MB