לאחרונה הוגשה על שולחן הכנסת הצעת חוק ביוזמתם של יו"ר ועדת החוקה חוק וממשל, שמחה רוטמן, וח"כ ארז מלול אשר מציעה לשנות את חוקי שירותי הדת היהודיים בצורה דרמטית. אנחנו בתנועה ישראלית קוראים לחברי הוועדה להתנגד להצעת חוק זו ולשם כך גיבשנו נייר עמדה ומדיניות שמוצג בפניכם.
נייר המדיניות -חוק שירותי הדת היהודיים
שלום רב ,
הנדון: התנגדות להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר, רבנים אזוריים, רבני יישוב ורבני שכונות), התשפ"ג - 2023.
"תנועה ישראלית" קוראת לחברי ועדת "חוק ה חוק ומשפט" להתנגד להצעת החוק שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר, רבנים אזוריים, רבני יישוב ורבני שכונות), התשפ"ג 2023- (להלן: "הצעת חוק שירותי הדת") שהוגשה ביוזמת יו"ר הוועדה שמחה רוטמן וח"כ ארז מלול.
יש להתנגד לקידום הצעת החוק בשל הסיבות הבאות:
א. הצעת חוק זו מנוגדת למגמת ביזור הסמכויו ת, ומעניקה כוח משמעותי למשרד הדתו ת על חשבון הרשויות המקומיות.
ב. הצעת חוק זו פוגעת במרקם העדין שבין היחס של רבני ערים ושכונות לבין הקהילה לה
אמורה להעניק שירותי דת ונדגים זאת במסגרת הסעיפים 12-17 למסמך זה.
ג. הצעת חוק זו מעניקה כוח עודף לרבנות הראשית ופוגעת ברצף החילוני-מסורתי-דתי- חרדי ונותנת דגש מיוחד להלכות הרבנות הראשית, מה שבתורו יגביר את השסעים והפערים בחברה הישראלית שממילא מצויה בתקופה לא פשוטה.
ד. הצעת חוק זו תאפשר הצנחת רבנים על רשויות מקומיות ללא קשר לצרכי הקהילה, והגדלת התקנים המאוישים על ידי משרד הדתות כך שגובר החשש למינויים מטעמים פוליטיים ותוביל ליצירת מאות "ג'ובים" בידי משרד הדתות.
ה. הצעת החוק הזו תשית עלויות נכבדות על כספי משלמי המיסים ואף לא ברור מלשון החוק על מי יושתו.
ו. במסגרת הצעת החוק מוגדרת שכונה באופן שרירותי וללא כל התייחסות להשלכות
מרחיקות הלכת של הגדרת שכונה בישראל ועל מארג החקיקה שהיא פועלת בתוכה.
התייחסות לסעיפי החוק העיקריים:
הצעת החוק האמורה, באה לשנות את ההוראות שהותקנו בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירת רבני עיר), תשפ"ב - 2022, ולקבע את השינוי בחקיקה הראשית ולטמענו יש להתנגד לחלקים מהחקיקה המוצעת כפי שיובאו להלן:
במסגרת סעיף 1 לחוק ישנה הגדרה למונח "שכונה" - כיחידת מגורים עירונית הכוללת מקבץ רחובות שגבולותיה (לעניין חוק זה) ייקבעו על ידי השר בהתייעצות עם שר הפנים, ובהיקף אוכולוסייה של 15,000 תושבים ויותר; לא קיימת בישראל הגדרה חוקית ליחידה העירונית "שכונה" - וזאת על אף השפעתה המכרעת של השכונה כסביבת מגורים על חייו של הפרט. לא כאן המקום להרחיב על הצורך ביצירת הגדרה חוקית לשכונה. אמנם יש טעם רב בהצעה לקבוע את תפקידו וסמכויותיו של רב השכונה בחקיקה ראשית, אולם האופן שבו מוגדר תחום סמכותו של הרב בהצ"ח מהווה ביטוי נוסף של ריכוזיות דורסנית שאינה מתחשבת בתושבים המקומיים ובצרכיהם, מנותקת מהשטח ולא יעילה: אנו כארגון הפועל להקמת ועדי שכונה מצרים על כך שאכן לא קיימת הגדרה שכזו וראוי שחלוקת המדינה לשכונות תיעשה לא במסגרת הצעת החוק האמורה. אולם, אנו עומדים על הצורך האקוטי לשתף את תושבי השכונות - או לכל הפחות את הרשויות המקומיות, כגוף דמוקרטי שנבחר על ידי התושבים - בכל תהליך שבו החוק מבקש להגדיר גבולות לשכונה, מתוך הבנה שהגדרה זו תשפיע באופן משמעותי על חייו של הפרט המתגורר בשכונה ואספקת השירותים לה הוא זוכה. בנוסף, תהליך משתף מסוג זה יחסוך את המשאבים הדרושים לקביעה ריכוזית של גבולות השכונה, ויבזר אותם בין הרשויות המקומיות השונות. מן הראוי כי הגדרת "שכונה" תיעשה במארג החקיקתי המתאים במסגרת שינוי החקיקה המתאים בפקודות העיריות, משום שלהגדרת השכונה השלכות אדירות על חיי היום-יום של תושבים ולא ראוי כי תיעשה לצרכי ם למינוי רבני שכונה.
כפיפית הרבנים לרבנות הראשית כסמכות ההלכתית והרוחנית העליונה: סעיף 2 (א) להצעת החוק קובע כי: רב עיר, רב יישוב, רב אזורי ורב שכונה יהיו כפופים להנחיות מועצת הרבנים הראשית לישראל והיא תהווה המסכות הדתית ההלכתית והרוחנית העליונה בכל הקשור לביצוע תפקידם הרבני. קביעה זו מנוגדת הן לתפיסת ביזור הסמכויות שמטרתה להוריד את השסעים והמתחים בין החלקים השונים בחברה הישראלית ואף מנוגדת להלכה היהודית.
שינוי הרכב האסיפה הבוחרת: במסגרת שעיף 10 להצעת החוק מוגדר הרכב האסיפה הבוחרת הגוף האמון על בחירת רבני ערים, שינוי הרכב האסיפה בהצעת החוק, מעניקה כוח רב יותר לנציגיו של השר לשירותי דת ולמשרד לשירותי דת, ובנוסף לכך מעצים את הריכוזיות של מועצת הרבנות הראשית בבחירת רבני ערים. מצב זה יביא להצנחת רבני ערים בהתאם לשיקולים פוליטיים ולא בהתאם לאופי הרשות כפי שהיה עד כה. כיום, במדינת ישראל המערכת השלטונית מאופיינת בריכוזיות המחלישה את מעמד השלטון המקומי בצורה דרמטית. הריכוזיות מובילה לפגיעה במתן שירותים והעמקת אי השיוויון בין הרשויות. סעיף זה מעמיק את הרכיזויות של השלטון המרכזי על ידי המשרד לשירותי דת בשלטון המקומי וזאת כפי שנרחיב בהמשך. לכן, הצעת החוק תביא לכך שהשסעים והמתחים בנושא דת ומדינה יחריפו עוד יותר על ידי הכפפת הסמכות ההלכתית לרבנות הראשית.
בנוסף לכך, במסגרת סעיף 25 להצעת החוק, הודעה על הצורך בבחירת רבני שכונות, מייצרת מצב בו שר לשירותי דת יוכל למנות מאות רבני שכונות בשל הגדרת השכונה, וזאת על ידי אחיזה נוספת של השלטון המרכזי בצורך של השכונה ברב שכונה. בהתאם ללשון החוק כאמור: " לצורך כך, יבחן השר את מאפיינה השכונה, צרכיה והרכב אוכלוסייתה; מצא השר כי יש צורך ברב שכונה, יורה על קיום הליך לבחירתו הכול לפי העניין, משהתקיים אחד מאלה".
אין איזכור בלשון בחוק לעניין היוועצות עם תושבי השכונה או התייחסות לצורך האמיתי של תושבי המקום והחלטה זו נתונה בידי השר בלבד תורמת לריכוזיות ולניתוק של השלטון המרכזי מהצרכים של התושבים במקום. תנועה ישראלית כארגון שמייצג ועדי שכונה, מתראים על כך שרבני שכונות ברובם מהווים בזבוז כספי ציבור וכי התושבים אינם באמת מחוברים לרב השכונה שלהם. מחקרים מראים כי רבים מרבני השכונות אינם מתגוררים בשכונות שהם מכהנים בהן, ויש שגרים במרחק רב מהן. הרב אינו זמין לתושבי השכונה בחיי היום-יום, ואינו נמצא בשכונה בשבתות וחגים; הוא אינו מכהן כרב של אף אחד מבתי הכנסת בשכונה, אינו מעורה בהווי השכונתי ולמעשה אינו מוכר כלל לתושבי השכונה. בנוסף לכך המשרד לשירותי דת כלל לא עשה בדיקה על הצורך ברבני שכונות כאמור.
בנוסף לכך, ישנם סעיפים רבים בהצעת החוק החל מהארכת כהונתם של רבנים וכלה בהגדלת מספר התקנים בו יכול שר הדתות מנות וזאת ללא כל אזכור תקציבי מהיכן תקציבים אלו יממנו את אותם השינויים והאם סכומים הללו יושתו על תושבי רשות באמצעות כספי הרשות בה הם מתגוררים.
יש להתנגד להצעת החוק האמורה כפי שיובא להלן בהרחבה:
נושא רב העיר הוא נושא משמעותי בהפחתת השסעים בין המגזרים השונים. סוגיה זו נפגעת בהצעת החוק: היות והרשויות המקומיות הן בעלות ההיכרות העמוקה ביותר עם תושביהן, ויכולות להיות קשובות צרכים השונים של תת-האוכולוסיות במדינה, יש להן יכולת להפחית את השסעים במגזרים השונים. הצעת החוק שירותי הדת, מנוגדת לתפיסה זו, ופועלת בכיוון הפוך מדיניות ביזור הסמכויות. נושא זה מועצם גם במסגרת תפקודו ההיסטורי של הרב היה במסגרת קהילתית. רבנים תיפקדו בראש ובראשונה כ'מרא דאתרא' - מנהיגים של מקום ספציפי. בני הקילה היו אלו שהעניקו סמכות לרב או נטלו אותה ממנו. הקהילה היא ללא ספק הבמה הטבעית ביותר שעליה מתרחשת הדרמה של המנהיגות הרבנית על כל מופעיה.
התפיסה המונחת בבסיס החוק באה לידי ביטוי בדברי של שר הדתות מיכל מלכיאלי, כפי שהובאו בדבריו במסגרת ראיון שהעניק לעיתון בשבע: "אנחנו פקידים של הרבנות הראשית. לא שר שמרגיש את עצמו 'אבו עלי' שמחליט, אלא פקיד ושליח. [...] הדרך שלנו באה לידי ביטוי במעמד של הרבנות הראשית ובעיקר בהתייחסות של המשרד לרבנות הראשית: אני מעביר תקנות ושואל את הרבנים הראשיים לא מתוך חובת היוועצות, השליחות שלי היא לעשות מה שהם יגידו לי". אמירות הללו מגבירות את התחושה כי הצעת החוק לא תתיר מקום למנהיגים דתיים מקומיים מזרמים שונים.
המסגרת הנורמטיבית לסמכות המופקדת בידו של רב עיר, נידונה במסגרת עתירה שהוגשה על ידי מפלגת יהדות התורה נ' שר הדתות דאז: "רבה של עיר או של רשות מקומית, [...] הוא ממלא תפקידים סטטוטוריים שונים. כך, למשל, רב העיר מופקד על רישום נישואין; הוא מוסמך להעניק תעודות כשרות לבתי האוכל שנמצאים בתחום העיר או הרשות המקומית שבה הוא מכהן (סעיף 2(א)(2) לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג -1983); ובאחריותו לאשר את כשרותם של תפילין ומזוזות (סעיף 1(ב) לחוק למניעת הונאה בספרי תורה ובמגילות, בתפילות ובמזוזות, התשל"ה - 1974). לצד זאת נושא רב העיר בתפקידים נוספים ובהם העברת שיעורים, מתן מענה הלכתי לפונים, השתתפות באירועים ציבוריים המתקיימים בתחומה של העיר, מכירת חמץ וכדומה [...]"
במחקר ממ"מ בנושא מועצות דתיות שנכתב בשנת 2012, הועלתה ביקרות רבה על התלונות הנוגדות לתפקוד המועצות הדתיות: "יש כיום חוסר לגיטימיות ציבורית ותחושת ניכור כלפי מוסדות, לדברי עמותת רבני צהר, לעמותה מגיעות תלונות רבות בנוגע לתפקוד המועצות הדתיות..." שינוי החקיקה רק יעמיק את הפער ואת תחושת חוסר הלגיטימיות שכן החקיקה מתעלמת מן הזרמים השונים ביהדות חשיבותם.
במסגרת הסמכויות שתוארו לעיל בעניין הקביעות בהן רשאי רב עיר להכריע, נדגים את החשיבות הקריטית לשמירת מעמדם של רבני הערים והתאמת הכרעותיו להלכות המקום. ההדגמה תתבצע באמצעות כמה מקרים הממחישים זאת:
בניית מקאוות טהרה באופן שיתאים למנהגי התושבים המקומיים ופסיקת הרב המקומי: שניים מתושבי היישוב אלקנה הנוהגים במנהג חב"ד, דרשו מהגורמים האחראים על בניית מקווה הטהרה ביישוב, לבנות את המקווה באופן שיתאים גם לדרישות ההלכתיות של הנוהגים במנהג חב"ד. הגורמים האחראים (האגף לפיתוח מבני דת במשרד השיכון והמועצה הדתית ביישוב) סירבו להיענות לדרישה, וטענו בתגובה כי רב היישוב (ה"מרא דאתרא"), הוא המסכות המכריעה באופן בניית המקווה, וכי אין דרישה אמיתית למקווה בשיטת חב"ד, כיוון שמעטות הנשים ביישוב הנוגהגות מנהג זה. לבסוף הוכרע כי החלטות של ה"מרא דאתרא" היא הקובעת, כיוו שמדובר בהכרעה הלכתית ואין עילה משפטית להתערבות בהכרעת רב המקום (ביחוד ביישוב קטן).
מינוי אישה לתפקיד מנהיגה רוחנית אורתודוקסית מקומית, בניגוד מקובל בחברה האורתודוקסית: בשנת 2015, רב היישוב אפרת - שלמה ריסקין - מינה את ד"ר ג'ני רוזנפלד לשמש כמנהיגה רוחנית אורתודוקסית שתפקידה לתמוך בקהילת היישוב בנושאי נישואין, אבלות, גיור וגירושין עוד. הרעיון שנשים המשמשות בתפקידים של מנהיגות רוחניות ופסיקה הלכתית הוא חדש יחסית ביהדות האורתודקסית, והוא מעורר התנגדות בחלקים מן החברה החרדית והציונות הדתית. במקרה המתואר, רב היישוב קיבל החלטה מקומית שתרמה באופן משמעותי הן לחיזוק מעמד האישה ביהדות האורתודוקסית והן לצרכי הקהילה הדתית ביישוב, על אף שהחלטה דומה לא הייתה בהכרח מתקבלת בברכה ביישובים אחרים.
מחלוקת הלכתית רחבה בין רבנים מקומיים בנוגע לסירוב פקודה לפינוי יישובים יהודיים: בשנת 2004, דווח כי 150 רבני יישובים ראשי ישיבות ציוניות הסכימו עם פסיקתו של הרב אברהם שפירא זצ"ל - דאז ראש ישיבת מרכז הרב ומבכירי רבני הציונות הדתית - אשר קבעה כי חיילים ושוטרים יראי שמיים צריכים לסרב פקודה לעקור יהודים מבתיהם. מנגד, דווח כי 70 רבנים אחרים מהציונות הדתית חתמו על גילוי דעת אשר הביע התנגדות חד-משמעית לסרבנות. בין הרבנים הרבים שהתנגדו לסרבנות נמנו הרבנים של אפרת ואלון שבות. במקרה המתואר ניתן להיווכח במחלוקות עקרוניות ומהותיות שעלולות להתגלע בין רבנים מקומיים ופסיקותיהם השונות באותם נושאים. פסיקה מקומית מסוג זה מאפשרת לקהיות שונות המנהגות בידי רבנים שונים לפעול בהתאם לצו מצפונן הייחודי.
בנוסף לכך, ישנו חשש כי העברה מתפקידם של רבני ערים והצורך בשליטת הרבנות הראשית בהלכה הפסוקה מגיעה משיקולים פוליטיים גרידא ואינה תואמת את הלך הרוח וגיוון הזרמים השונים במדינה ביחס לסוגיות שונות:
ישנם מספר רבני ערים, אשר תומכים בהקמת מערך נישואין עקיף לרבנות, לטובת אלו שלא יכולים או מעוניינים להתחתן בישראל דרך הרבנות. רבנים אלו מייצגים הלך רוח וזרמים יהודיים דתיים שונים מתפיסת הרבנות הראשית, אשר מתכתבת עם הקהילה בה הם משמשים כרבני העיר. בין היתר הרב אהרון כ"ץ, ששימש מספר שנים כממלא מקום לרב העיר רמת גן, טען כי: "אין שום ברירה אלא להקים מערכת רישום נישואין רחבה יותר. באופן הזה יקבל כל זוג באופן שווה לחלוטין, כמו שראוי במדינה דמוקרטית לתת לכל אזרח ולכל אדם באשר הוא אדם את הזכות המלאה להקים משפחה מסודרת, מוכרת ובעל כל הזכויות על ידי המדינה".
הרב אהרון כ"ץ היה אחראי על הכשרות ורישום הנישואין בעיר רמת גן וכן מילא את מקום רב העיר באופן לא פורמלי ובהתנדבות. בשנת 2020 הודח מתפקידו באופן מפתיע, בטענות כי עבר את גיל הפרישה ושמעולם לא שימש באופן רשמי כרב העיר, ולכן למעשה לא הודח כלל מהתפקיד. במקומו הוחלט שימונה רב חרדי, הרב חן סידה.
כעולה מן הדוגמאות לעיל, ישנה חשיבות מכרעת לגיוון ההלכתי במסגרת קביעותיות של רב העיר, ישנו חשש ממשי כי הצעת חוק זו רק תרחיק את הציבור מן היהדות ותייצר פערים נוספים בין האוכלוסיות והמגזרים בישראל.
סיכום הדברים, הצעת החוק הזו, מהווה פגיעה נוספת בביזור הסמכויות ומהווה פגיעה קשה באמון הציבור במשרדי הממשלה על ידי יצירת תקנים רבים שממילא הוכחו כלא דרושים, מייצרת עלויות תקציביות עודפות על כספי משלמי המיסים, ואף משנה את הגדרת השכונה לצרכים ספציפיים במקום לתת את הדעת על נושא הגדרת השכונה כבעל השלכות רוחב נרחבות יותר. על כן, אנו קוראים לכם חברי ועדת החוקה חוק ומשפט להתנגד להצעת החוק הזו.
לקריאת נייר העמדה במלואו -