ביזור סמכויות לרשויות המקומיות - הפתרון להבטחת ממשל תקין

אחד מהעקרונות המרכזיים שעומדים במרכז האמונה שלנו בתנועה ישראלית הוא ביזור סמכויות לרשויות המקומיות. בכל רחבי העולם גופים כמו האו"ם, האיחוד האירופאי, ה – OECD, והבנק העולמי תומכים בהליכים שונים של ביזור סמכויות מתוך ראייה כי ככל שהסמכויות יותר מבוזרות, כך מידת המעורבות והאחריות של האזרחים גוברת.

לפי מדד – GCI של הבנק העולמי, מדד אשר בודק את מידת קרבת השלטון לאזרח באמצעות מגוון של פרמטרים (כמו למשל היקף הרגולציה על הרשויות, היכולת של הרשויות המקומיות לקבל באופן עצמאי החלטות הנוגעות לניהול ההון האנושי, גביית מיסים ועוד), מדינת ישראל ממוקמת במקום ה – 94 מבין 182 המדינות שנמדדות. לפי הפרמטרים של ארגון ה – OECD המצב לא טוב יותר שכן מדינת ישראל ניצבת במקום האחרון מבין מדינות ה – OECD במידת החשיבות שיש לשלטון המקומי במדינה. האמת היא שלא משנה באיזה מדד נבחר לבחון את המצב, מדינת ישראל היא מהריכוזיות ביותר בעולם המערבי.

למה חשוב לעודד ביזור סמכויות לרשויות המקומיות

במקום לדבר על היבטים תיאורטיים ולהציג מחקרים שונים שמצביעים על קשר מובהק בין ביזור הסמכויות לרשויות המקומיות לבין מידת האמון של הציבור בממשל, אנחנו רוצים להציג דוגמה מהמציאות. כאשר מגפת הקורונה פרצה לחיינו, הדבר הראשון שקרה הוא סגר כללי שהטילה הממשלה על כלל המדינה ללא הבדל בין האזורים והאוכלוסיות השונות. התגובות לא איחרו ומהר מאוד נשמעו תלונות של אזרחים על המגבלות הדרקוניות והמנותקות מהמציאות, כך הם ראו זאת, שהטילה עליהם הממשלה. אומנם מרבית האנשים נשארו בבתיהם, אך אפשר היה לראות בשטח את המצב העגום של אמון האזרחים במערכת.

בין הגל הראשון לבין הגל השני של מגפת הקורונה עברה מדינת ישראל לניהול מבוזר יותר של הסיטואציה ואחד הפתרונות שהוצגו היה "תוכנית הרמזור", תוכנית אשר מבוססת על שני עקרונות ביזור חשובים: עקרון הדיפרנציאליות, אשר מתאים את מדיניות ההגבלות למדדי תחלואה מקומיים, ואף ברמת השכונה, וכן עקרון העצמת הרשויות המקומיות, במסגרתו המדינה משתפת את הרשויות המקומיות במידע רלוונטי באופן ישיר והופכת אותן לשותפות מלאות בניהול המגפה, החל בשילובן במערך החקירות האפידמיולוגיות ועד שילובן בסיוע בפועל לחולי הקורונה. לא נשקר ונגיד שמאותו הרגע כל ההתנהלות עברה בצורה חלקה, אך בהשוואה למה שראינו בגל הראשון מדובר היה על שדרוג מהותי.

ההתנהלות של המדינה וביזור הסמכויות לרשויות המקומיות בזמן משבר הקורונה המחישה בצורה הטובה שתי חוזקות עיקריות שיש לרשויות המקומיות ושחסרות לשלטון המרכזי:

• אמון הציבור בשלטון המקומי אמון הציבור יכול להיות מושפע מהמון גורמים (שקיפות, דיאלוג, קבלת אחריות ועוד) וההשפעה הישירה שיש לו היא על מידת ההסכמה של האזרחים עם החלטות הממשלה. כאשר האזרחים לא מאמינים בהחלטות הממשלה הם נוטים שלא למלא אותם, כמו שראינו בזמן הקורונה, אך כאשר הם מקבלים את ההחלטות ומכבדים את ההליכים שהביאו את הממשלה לקבל את אותן החלטות הם ימלאו אחריהן ללא בעיות. לפי מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2018, מידת האמון של הציבור בשלטון המקומי עומדת על 53% וזאת לעומת מידת האמון של הציבור בממשלה שעומדת רק על 30.5%.
  

• השלטון המקומי נמצא בקשרים מיידיים עם האזרחים הממשלה היא אומנם גוף שנבחר על ידי מנדט מן האזרחים, אך בפועל אלו שיושבים בממשלה רחוקים מאוד מהאזרחים הפשוטים. מספיק שנמנה את השרשרת הבירוקרטית של גופים שעומדת בין האדם מן היישוב ליושב בראש הממשלה ונבין כי הקשר ביניהם הוא תיאורטי. לעומת זאת, השלטון המקומי הוא הרובד השלטוני הקרוב ביותר לאזרחים ולו חיבור עמוק לשטח כך שיש לו את היכולת להבין מה קורה ולזהות את דרכי הפעולה המתאימים לכל סיטואציה.

כלים ליישום של ביזור סמכויות

קיימות שיטות רבות לביצוע בפועל של ביזור הסמכויות לרשויות המקומיות, אך כל השיטות מבוססות על עקרון מרכזי דומה – עידוד האזרח למעורבות על ידי הפעלת מנגנונים שתפקידם לאפשר אינטראקציה יעילה בין האזרח לרשות המקומית. להלן כמה מהכלים ומהשיטות שאנחנו מאמינים שאפשר ליישם במדינת ישראל.

• חיזוק וועדי הבתים

• הקמה של אסיפות אזרחים

• אחריותיות (הגברת היכולת של הרשויות המקומיות להיות אחראיות לפעולותיהן)

• קיום של סקרים ומשאלי עם

• הקמת גופים ממשלתיים אשר יתמכו ויסייעו לרשויות המקומיות לפעול באופן אוטונומי

• יצירת מנגנוני פיקוח אזרחי על הרשויות המקומיות שמנוהלות על ידי התושבים עצמם

• הגברת הדיאלוג בין האזרחים לרשויות

• חיזוק ארגוני חברה אזרחיים ושיתוף פעולה איתם לאספקת שירותים יחד עם המדינה

• פיתוח של כלי מדידה ובקרה יעילים לבחינת הדיפרנציאליות באספקת השירותים לרשויות השונות

• שקיפות שלטונית

• הטמעת ביזור הסמכויות ברגולציה